<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ו</h1>
<h2>דף מ:</h2>
הרוצה לפדות פירות מעשר שני פודה אותן בדמיהן ואומר הרי המעות האלו מחוללות תחת הפירות הללו או הרי פירות הללו מחוללות על המעות האלו, ואם לא פירש אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש (מע"ש פ"ד מ"ז), והלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה (עירובין מ"ו ב') ואינו צריך לפרש ויצאו הפירות לחולין ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שנאמר וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו וגו' (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ד ה"א). וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות יעלו הפירות השניות ויאכלו בירושלים, ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה על הרעה ואפילו באותו המין ואם חילל הרי אלו מחוללות (רמב"ם שם ה"ב). הפודה מעשר שני מברך על פדיון מעשר שני, ואם חילל על פירות אחרות או שחילל פירות על מעות מברך על חילול מעשר שני, והפודה או מחלל מעשר שני של דמאי אינו צריך ברכה (עי' רמב"ם שם ה"ג). כשפודין את המעשר אין פודים אותו לשם מעשר אלא לשם חולין ואומדים כמה שוים פירות חולין אלו אע"פ שהכל יודעים שהן מעשר כדי שלא יתבזה (רמב"ם שם ה"ד [עי' בילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל] ועי' ראב"ד ונו"כ) שדומה למכר וחליפין ושנינו בתחילת מעשר שני (פ"א מ"א) שאין מוכרים אותו ואין מחליפים אותו. אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות בין שהם אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחשת או הראשונות כסף והשניות נחשת או ראשונות נחשת והשניות כסף ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין (רמב"ם שם ה"ה). אמרינן בירושלמי דפ"ק דמעשר שני (דף ז' ב' ע"ש) אין מחללין מעות מעשר על הפירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים, ולא יחלל על בהמה חיה ועוף כדאיתא בסוף פרק לולב הגזול (סוכה מ' ב') ואם חילל לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים, אבל אם חילל על השחוטים הרי הם כשאר הפירות ויעלו ויאכלו בירושלים ויצאו המעות לחולין (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). אמרינן בפ"ב דמסכת מעשר שני (מ"ו) [שב]שעת הדחק מותר לחלל מעות של כסף על של נחשת ולא שיקיים כן אלא עד שימצא ריוח ויחזור ויחלל מעות הנחשת על מעות הכסף, מעשר שני של דמאי מחללין אותו לכתחילה כסף על כסף וכסף על נחשת ונחשת על כסף ונחשת על נחשת ונחשת על פירות ויעלו אותן הפירות ויאכלו בירושלים (ע"פ רמב"ם שם הל' ז'—ח') כמו ששנינו בפרק ראשון דמסכת דמאי (מ"ב). אין פודים פירות מעשר אלא בכסף שנאמר וצרת הכסף בידך וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש לא יהיה החומש אלא כסף כקרן, ואין פודים אותו אלא בכסף שיש עליו צורה [ו]מטבע היוצא באותו זמן ובאותו מקום שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך עד שיהא ראוי להוצאה (ע"פ רמב"ם שם הל' ט'—י'), ואינו פודה במעות שאינם ברשותו שנאמר וצרת הכסף בידך (רמב"ם שם הי"א) כמו ששנינו בפ"ק דמעשר שני (מ"ב). תניא בתוספתא (מעשר שני פ"ג הל' י"ז), הפודה מעשר שני קודם שיפריש אותו (כיון) [כגון] שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו לא אמר כלום ולא קבע מעשר לרבנן דרבי שמעון, אבל אם קבע מקום ואמר מעשר שני בצפונו או בדרומו [ו]מחולל על המעות הרי זה פדוי (ע"פ רמב"ם שם הי"ז).
